התחדשות עירונית

פרויקטים להתחדשות עירונית מאופיינים בעלויות גבוהות, נמשכים פרקי זמן ארוכים כרוכים בסיכונים ובחוסר ודאות הן עבור התושבים, והן עבור היזם.

בפינוי בינוי או תמ"א 38, יזם פרטי מבצע את הפרויקט במסגרתו הוא הורס את הבניין הקיים, ובונה בניין חדש. בתמורה – היזם מקבל דירות חדשות אותן הוא מוכר, ומכאן מגיע הרווח שלו.  בגלל הביקוש הגבוה לדירות והמחירים הגבוהים במרכז הארץ – למרבית היזמים יותר כדאי כלכלית לפעול באזורים אלו, המכונים "אזורי הביקוש".

באופן כללי – ביישובי הפריפריה אין כדאיות כלכלית ליזם לפעול ולקדם התחדשות עירונית בלי לבנות מבנים גבוהים מאוד הכוללים מספר רב של יח"ד, אלא אם כן מתקבל סבסוד ממשלתי.

כתוצאה מכך, נכון להיום אין כמעט ואין ביישובי הפריפריה תוכניות התחדשות עירונית מאושרות. התוכניות שכן מקודמות – מקודמות לרוב על ידי גורמים ממשלתיים – כמו הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית במשרד הבינוי והשיכון.  

כך דווקא בערי הפריפריה, שיש בהן צורך ממשי וחיוני בחידוש השכונות הוותיקות ובחיזוק ובמיגון של המבנים, תהליכי פינוי-בינוי ותמ"א 38 כמעט ואינם מתקיימים.

בשנים האחרונות מתקיימים מספר מהלכי מדיניות המנסים לשנות את המאזן הזה, שמטרתם לפתח דרכי לקדם פרויקטים המתאימים לפריפריה ואינם מסתמכים אך ורק על השוק הפרטי.

לקריאה נוספת, אנו ממליצים לעיין בדו"ח הועדה הבין-משרדים לעידוד התחדשות עירונית בפריפריה.