סקיתופוליס – בית שאן

1. פתיחת ההדרכה בתחילת המסלול, תצפית על תל בית שאן, מרכז העיר ותל אצטבה:

מקור השם בית שאן: ביתו של האל שן שהיה אל כנעני, ה-א' התווספה מאוחר יותר. זהו שמה הראשון של העיר כפי שאנחנו יודעים מהתנ"ך.

מקור השם סקיתופוליס: פולחנו של אל היין, דיוניסוס, היה מהחשובים בפולחני העיר בתקופה ההלניסטית-רומית, עובדה לכך הוא שמה של העיר: ניסה סקיתופוליס, השם ניסה (NYSA) מופיע כמעט על כל סוגי המטבעות שנטבעו בעיר בדרך כלל יחד עם השם סקיתופוליס. באגדות המיתולוגיות מוזכר הר ושמו ניסה, המקום שבו טיפלו הנימפות בדיוניסוס התינוק, ניסה היה גם שמה של המינקת של דיוניסוס. האגדה מספרת שדיוניסוס הגיע לבית שאן עם ניסה, המינקת שלו ובליווים של הסקיתים- שהיו שבט ברברי, והתיישבו בעיר. את המינקת הוא קבר במקום והסקיתים התמקמו בבית שאן ועל שמם נקראה העיר ע"י דיוניסוס – סקיתופוליס (עירם של הסקיתים).

הצעה נוספת מציע מלומד סקוטי בשם סמית'. סמית' הניח שפירושה המקורי של המילה 'שאן' הוא 'שקט' ולפיכך סבר שלמקום היה שם נוסף: בית-שקט. שם זה הפכו היוונים לסקיתופוליס. אולם בית-שקט הנו השערה בלבד ופרט לכך אין בטחון כי מקורו של 'שאן' הוא שקט או שלווה.

סקירה היסטורית של העיר:

ההיסטוריה של בית-שאן היא בת כ- 7000 שנה. (ניתן לשאול את הקבוצה מדוע).

ואלו הן הסיבות:

  • בית-שאן יושבת על החיבור בין דרך הים לדרך המלך בעבר הירדן. הדרכים טובות גם למסחר בימי שלום וגם למלחמה.מקום לחניית לגיונות, העיר הפיקה הרבה רווחים מהחיילים שישבו סביבה.

היה ידוע על שיירות של מאות גמלים המגיעות לבית שאן!

  • שפע המים- יש מעל לשלושים מעיינות באזור בית שאן ולכן גם נחלים רבים: נחל האסי, נחל חרוד, גן השלשה, עין מודע, נחל הקיבוצים, נחל עמל…..
  • יש שמש רוב ימות השנה, הניגוד הוא טוב, ריבוי במים ושמש- התוצאה- שפע של יבול.

בית שאן בתנ"ך היתה עיר כנענית ששימשה גם כמיקומו של מושל מצרי.(בשנות ה- 90 מצאו בתל בית מושל מצרי- עשו שחזור).בעיקר מוכרת לנו העיר ממלחמת שאול בפלישתים, על הגלבוע, כאשר אלו תלו את גופות שאול ובניו על חומת העיר בית שאן.

"..וישימו את כליו (של שאול המלך)בית עשתרות ואת גויתו תקעו בחומת בית שן.."       (שמואל א' כ',י'.)

החומה לא נמצאה מעולם… הסיבה לכך היא כנראה בגלל סוג האדמה- חוואר, אדמה רכה מאוד שלא החזיקה מעמד במשך השנים..חשוב לציין שנמצאו ממצאים רבים מתקופה זו.

לאחר מכן דוד המלך כובש את העיר ובתקופת שלמה העיר משמשת כעיר מחוז מנהלית.

המקום חרב בשנת 732 לפנה"ס עם הכיבוש האשורי והגלות.

במשך כ- 300 שנה אין התיישבות בבית שאן.

עד התקופה ההלניסטית (300 לפנה"ס) נוסדת במקום עיר הלניסטית שנקראה – ניסה סקיתופוליס. רק בסוף התקופה ההלניסטית יורדים היוונים מן התל ומקימים את בתיהם על תל אצטבה. במאה השנייה לפנה"ס נפלה העיר לידי החשמונאים. החשמונאים נותנים אפשרות לתושבים- להתייהד או לעזוב את העיר, עד לכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס. כשהרומים בונים את העיר, בתיהם של התושבים – על הגבעות ומרכז העיר נמצא בעמק במרכז, כאשר נחל האסי חוצה את העיר. בתקופה זו העיר נודעת בתעשיית הפשתן שלה, הפשתן הכניס כסף ומוניטין רב לעיר.

בשנת 66 לסה"ן, בימי המרד הגדול נטבחו תושבי העיר היהודים בידי שכניהם, יוסף בן מתתיהו מתאר:

" ציוו עליהם שהם ומשפחותיהם ילכו לאפר (אלסוס)הסמוך, אם הם רוצים לאשר את מהימנותם ולהוכיח אמונם כלפי חבריהם שאינם מבני ברית. היהודים צייתו להוראות האלו כי לא חשדו בדבר. שני ימים לא עשו אנשי סקיתופוליס דבר כדי להשלות רגש ביטחונם. אבל ביום השלישי, כשראו שהיהודים הם ללא משמרות, וחלק מהם היו שקועים בשינה- הרגו את כולם: יותר משלשה עשר אלף איש במספר, ושדדו את כל נכסיהם."

על אף נאמנותם של יהודי סקיתופוליס טבחו בהם הרומים. יוסף בן מתתיהו מציין את מספר יהודי סקיתופוליס בכ- 13 אלף יש אפשרות שהוא קצת מגזים אך עדיין ברור שהיתה זו קהילה יהודית גדולה מאוד.

אחרי המרד , יהודים ושומרונים באים להתיישב בסקיתופוליס. העיר פורחת מתרחבת ומונה כ- 15 אלף תושבים.

בתקופה הביזנטית בית שאן הופכת להיות עיר נוצרית, מספר תושביה גדל ומגיע בשיאו לכ- 30-40 אלף. יהודי העיר נוטשים מפחד ואז חוזרים. בעיר נבנים בתי תפילה נוצריים- כנסיות ומנזרים.

עבודת האלילים נעלמת ומחליפה את מקומה הנצרות.

בית שאן נכבשת על ידי הערבים במחצית הראשונה של המאה ה- 7, בתקופה זו מאבדת העיר מגדולתה ומרכזיותה- טבריה הופכת להיות העיר המרכזית. העיר מקבלת את שמה החדש "ביסאן". בימי שלטון בית אומייה, ב- 18 בינואר 749 מתרחשת באזור רעידת אדמה שמחריבה את העיר לחלוטין.(ברעידת האדמה של שנת 363 נהרסים מבנים בעיר אולם השפעתה לא היתה מכרעת והעיר חוזרת מהר מאוד לאורח חיים רגיל, המבנים משופצים. לדוגמא: הנימפאון.)

בגניזה הקהירית צוין כי ברעידת האדמה שהתרחשה בכ"ג בשבט (749 לסה"ן) אלפים נהרגו בטבריה, ציפורי נחרבה בחלקה, סוסיתא חרבה ובית שאן חרבה.

תושבי ביסאן שניצלו חוזרים אל העיר שחרבה ובונים מההריסות בתים קטנים בכדי שיהיה להם מקום לישון.. אך הם לא מחזיקים מעמד, המקום מתחיל להיות ביצה ונעזב.(הבתים האלו הם הדבר הראשון שנמצא בחפירות).

מרעידת האדמה ואילך אופי ההתיישבות בעיר הוא כפרי- בתקופה העבאסית נבנה במקום כפר, בימי הביניים נבנה ישוב קטן, בתקופה הצלבנית נבנית במקום מצודה ובתקופה העות'מנית נמצא במקום ישוב קטן.

אחרי מלחמת השחרור מוקמת עיירה בשם בית שאן, לצד חורבות העיר העתיקה בית שן- סקיתופוליס.

כיום בית שאן מוכרת כעיר ומניין תושביה הוא כ- 20 אלף.

תל בית שאן:

הסבר: מהו תל.

בתל נחשפו כ- 20 שכבות של ישובים כשהממצאים הקדומים ביותר הם מהתקופה הנאוליתית (אלף 5 לפנה"ס). על התל בעצם היתה העיר עד התקופה ההלניסטית. במקום נמצאו שרידי עיר כנענית, מקדשים כנעניים, בית מושל מצרי, מצודה

בתקופה הרומית נבנה במקום מקדש לזאוס.

החפירות הארכיאולוגיות בבית שאן:

1921-1933 – מתבצעת במקום חפירה ראשונה על ידי משלחת מארה"ב.

לאחר מכן נערכו חפירות נוספות על ידי יגאל ידין. ב- 1986 הגיעה משלחת של רשות העתיקות שהמשיכה בחפירה וגילתה את הממצאים העיקריים. ישנם שני שטחי חפירה- אחד של האוניברסיטה העברית כשבראשם הארכאולוגים- יורם צפריר וגדעון פרסטר והשני של רשות העתיקות כשבראש הארכיאולוג וליד אטרש.

כיום גם יגאל מזר ומשלחתו חופרים באתר.

  • התאטרון:

ראשית יש לציין את ההבדל בין תאטרון לאמפיתאטרון.

אמפי- מיועד למלחמות גלדיאטורים, חיות טרף. האמפי בבית שאן (שממוקם מחוץ לגן הלאומי) החל כהיפודרום, סירקוס, מקום המיועד למרוצי כרכרות. הדריאנוס הופך אותו לאמפי, כדי לספק שעשוע לחיילים… אמפי בנוי בצורת עיגול (פחוס)כאשר אין סיכוי למגע בין הקהל לבין המשתתפים, יש קיר גבוה והקהל יושב מעל הקיר (יציע מוגבה)- למנוע סכנות..

תאטרון- מיועד להצגות, מסכות ושעשוע, מקומות הישיבה של הקהל מגיעים קרוב מאוד לבימה אין שום דבר שיכול לסכן את הקהל.

קיים גם מבנה הנקרא אודיאון שהוא כמו תאטרון קטן, מקורה, המשמש כמקום לקריאת שירים או לדיונים של מועצת העיר.

התאטרון בבית שאן מנצל מדרון טבעי, המבנה הנוכחי בנוי על תאטרון רומי קדום יותר, התאטרון בן- 1800 שנה. ברעידת האדמה של שנת 363 ייתכן שהתאטרון  קצת נהרס והיה הכרח לבנות קיר תמך.

המושבים היו בשלשה גושים. הגוש התחתון קיים, כי היה מכוסה באדמה, הגוש השני גם קיים אך ללא המושבים, בגלל שחלק זה היה חשוף- מעל פני האדמה, המושבים נגנבו. ועל הגוש השלישי יש עדויות אך לא ברור מתי הוא נפל. בסיס המושבים היה אבן בזלת הנפוצה באזור והמושבים עצמם היו מאבן גיר שנלקחה גם היא מהגלבוע. המקום הכיל מושבים לכ- 7000 איש כאשר היו מושבים מיוחדים למכובדים (אחד כזה משוחזר בצדו הימני של התאטרון). מעל המושבים נפרסה  רשת שנועדה להצל על הקהל (ההצגות הועלו באור יום…).

עיקר ההצגות שהועלו היו קומדיות (התאטרון הוא המקום היחיד שבו ניתן היה לצחוק על הקיסר מבלי להענש!).

בכל הצגה היו בין 3 ל- 6 שחקנים על הבמה.

הבימה היתה עשויה רצפת עץ (כיום העץ – שחזור כמובן) בחזיתה קיר נישות – עגולה- מרובעת- עגולה- מרובעת… ליצור אפקט של תהודה, בנוסף היו כדי נחושת פזורים בתאטרון שהגדילו את התהודה.

מאחורי הבמה- הסקנה פרונס, ניתן להציג ציור של סקנה פרונס כדי להמחיש. מורכב מפודיום, הקטע הבולט עליו עומדים העמודים. העמודים עשויים גרניט אדומה ואפורה שהובאה ממצרים או מטורקיה וגרניט שחורה שהובאה מצפון אפריקה. במרכז נמצא שער וזוג עמודים מכל צד. שאר התפאורה הייתה פסלים וקישוטים. גובה הסקנה פרונס היה כגובה התיאטרון- 23 מטרים, הקהל לא ראה את העיר מאחורי הבימה.

משני צידי הבימה היו קירות, הקירות תיחמו את הבמה והשחקן היה משחק בין שני הקירות. אם לא היו קירות השחקן יכול היה לצאת מתחומי הבמה ואז לא היו רואים אותו ברב המושבים של התאטרון.

בשורה הראשונה של המושבים קיימות שקערוריות שכנראה שימשו לתוספת סורגים (להפריד בין המכובדים לפשוטים), או ששקערוריות אלו היו בסיס לעמוד עץ ששימש לתמיכה בסככת הצללה.

הצדף – טולוס- גומחות הנמצאות בין שני השלבים. הארכאולוג הראשון טוען לפי ויטרוביוס ששמו אגרטלי נחושת בתוך החדרונים האלו כדי לשפר את האקוסטיקה. זה גדול מדי כדי להיות תא אקוסטי.  הצעה נוספת היתה לארכאולוג אברהם נגב שהיו אלה קובות של זונות.

  • מאחורי התאטרון (לכיוון השירותים) נמצא מקדש קטן, יתכן כי חגיגות שהתרחשו בתאטרון התייחסו למקדש. הריבוע במרכז המקדש, הדביר, היה בעצם "קודש הקודשים" ובו נתגלו שני כדים בהם היו צלמיות של אלות השכול ואלות הטבע.

הצלמיות נגנזו במאה ה- 4 כתוצאה מפחד מהנוצרים.

  • באזור בית המרחץ המזרחי נמצא חדר מרובע, מתחת לשיש קיימת תעלה בגובה 20 מטר. החדר שימש כשירותים ציבוריים (לטרינה) בימים ההם עשו צרכים יחד, בלי מחיצות, השירותים שנמצא היה שירותי גברים, 40 איש יכלו להיכנס ביחד. בתוך חדר השירותים היה כד עם חול בכדי לנקות את הידיים (חול = סבון) ונמצאו גם זכוכיות של אמפולות בושם ששימשו להעברת הריח…

לאחר תום השימוש בבית המרחץ המזרחי (עקב הפופולריות ההולכת וגוברת של בית המרחץ המערבי..) שימשו החדרים לצביעת בדי הפשתן.

  • רחוב סילוואנוס – 

הרחוב הארוך ביותר בעיר (אך לא המרכזי, רח' פלאדיוס היה המרכזי) היווה דרך מהשער המזרחי של העיר לשער המערבי. בכתובת שנמצאה ברחוב מוזכר עורך דין בשם סילוואנוס שהיה מעורב בהקמת הרחוב ועל שמו נקרא הרחוב (בפינו כמובן). ברחוב נמצאו מספר מבנים מרכזיים:

*הייתה במקום בריכה גדולה מאוד ועליה יש שתי השערות: האחת שהיא הייתה בריכת השתקפות והשניה שהיא שימשה כבריכת רחצה, רחצו בה עירומים והיה קיר שכיסה את הרוחצים.

*מבנה מרכזי- מבנה אדיר בגובהו גודלו ותפארתו. מי שבא לעיר דרך השער הצפוני ראה את המבנה המסמל את מרכז העיר וידע כי הוא בכניסה אל העיר.

*הנימפאון- מזרקת מים מפוארת ששימשה גם כמקום לשתיית מים לעוברים ולשבים. גובה הנימפאון היה כ- 23 מטר. הוקם במאה ה- 2 לסה"ן ושופץ במאה    ה- 4 (בעקבות רעידת האדמה) על ידי טימודורוס בפקודת פלדיוס.

בנמפאון נתגלה שלד כ- 2 מטרים ממנו בקבוק זכוכית עם 11 מטבעות זהב, כנראה האדם רצה להציל את האוצר ונקבר אתו…

העמודים המחורצים שתראו פזורים ברחוב שייכים לנימפאון. בשיפוץ שנעשה בנימפאון האדריכל השתמש בעמודים מחורצים.

*שער שבראשו כתובת, השער לא עמד, העמידו אותו.

הכתובת היא ביזנטית. כתוב משהו על המבנה המלכותי היפה וביוונית כתוב-מאחורה אין כלום – נשדד. הוסיפו גם צלב.

*העמוד הבודד– עמוד שחור בודד שנמצא עומד ותמיר, הוא לא הוקם מעולם! מהעמוד הזה החלה החפירה בשנות ה- 20 .

*מן הרחוב ניתן לראות חלק מבתי תושבי העיר שחזרו אליה אחרי רעידת האדמה.

*ברחוב נתגלתה חנות של צורף, בחנות נמצא מטמון מטבעות זהב, בקבוקי כספית ושלד. במטמון נמצאה מטבע שנותנת תאריך ל- 749 – סוף תקופת בית אומייה.

*הקשתות והעמודים הנפולים ברחוב- רעידת האדמה של 749 מפילה את העמודים לשני כיוונים מכיוון שיש קיר מאחורי העמודים נותר להם רק ליפול קדימה – אחד על השני. בגלל הלחץ הדו כיווני.

על הרחוב יש גם קשתות נפולות שנשארו שם בכדי להמחיש את עוצמת רעידת האדמה ותוצאותיה, בשפה המקצועית זה נקרא: שימור המפולת.

הקשתות כנראה היו חלק ממבנה תעשייה ביזנטי, אולי מקום הכנת בדי הפשתן וצביעתם.

*בשנת 501, 502 חל שינוי עיקרי, נמצאת כתובת בנייה של סילוואנוס שאומרת שבוני הבזיליקה הם שומרוניים. הם עושים כאן מפעל בנייה אדיר, מרימים את גובהו של הרחוב, מבטלים את הבריכה ועושים רצפת פסיפס אדירה.

  • רחוב פלאדיוס:

רחוב העמודים, הוא המרכזי ברחובותיה של סקיתופוליס. אורכו כ- 150 מטרים, רחוב מסחרי חזק מאוד, משני צדיו חנויות בשתי קומות. מתחת לכביש בעומק של 1.80 מטר נמצאת תעלת הניקוז של העיר כשהניקוז מובל לנחל חרוד.. אין חדש תחת השמש..

הרחוב נבנה בתקופה הרומית. יש גישה מהרחוב לבית המרחץ המערבי.

נמצאה כתובת על אחד הסתווים האומרת שפלאדיוס בנה את הסתו, לכן כינו   הארכאולוגים את הרחוב "רחוב פלאדיוס".

בקצה הרחוב נמצא מקדש:

לא ידוע למי היה המקדש, אולי לדיוניסוס, אולי לניסה, כנראה שהוא לא היה המקדש המרכזי של העיר, המקדש המרכזי כנראה היה למעלה (מקדש זאוס?). יתכן שמשם יצאה דרך התהלוכה ממקדש הבן למקדש האב…

בעלייה במדרגות למקדש נמצאה כתובת: "מזל טוב בימי האימפרטוס מרקוס אורליוס לניסה סקיתופוליס.."

ממול המקדש נמצאות הקשתות ומעבר לקשתות נמצא שער שכנראה לא השתמשו בו לאורך זמן. השער מתאים לעלייה למקדש זאוס, השער שדוד מאוד, לא נשאר הרבה ממנו.

 

  • הסיגמה- ארכאדה:

בשנת 506 לסה"ן, בתקופה הביזנטית, אין שליט מתאים לעיר, אז מייבאים את אניסוס. הוא מוריד את החנויות והאודיאון ועושה רחבה בצורת חצי עיגול עם חדרים שכנראה שימשו כמקומות בילוי (מסבאות, בתי בושת..).

חדרי הסיגמה היו מרוצפים בפסיפס ונמצאו בהם כתובות.

באחד החדרים מתוארת טיכה, אלת העיר, אוחזת בידה תמר ועל ראשה כתר בצורת חומת העיר. הכתובת בחדר הזה אומרת- "החדר של הגברת היפה".

נמצאו עוד כתובות:

"את הבית קשט לחברים מיגס- וישתמשו הגברים עם נערות ונערים כל הלילה.."

"אולם אתה נהנית, ולך.."

 

  • בית המרחץ המערבי:

נבנה בסוף המאה ה- 4 כאשר התווספו בריכות, חדרים וכדומה במאות ה- 5 וה- 6 . בית המרחץ משתרע על שטח של כ- 7 דונמים.

ניתן להושיב את הקבוצה בחצר ולהתחיל בהסבר.

בית המרחץ הזה שימש כבית מרחץ אימפריאלי, משמע, בית מרחץ ציבורי לכל תושבי האימפריה, מתנה מהשלטונות לעם. בתחילה הכניסה לא הייתה כרוכה בתשלום ולאחר מכן נגבה תשלום סמלי מכל מבקר. בגלל כמות הבאים לבית המרחץ הוא היה פתוח 24 שעות ביממה.

בחצר לפנינו התאמנו באתלטיקה ואימון גופני, הייתה גם פלסטרה מקורה בגימנסיון ובה התאמנו בעיקר באתלטיקה קלה . אל הפלסטרה נצמד בית מרחץ קטן עם דגש על סאונה, הזעה.

מאחורי החצר היו שתי קומות של חדרים, סה"כ כ- 30 חדרים. בין החדרים חדרי לינה, חדרי מסאז', אוכל, פדיקור\מניקור, חדרי הרצאות, ספריות ועוד.

השילוב הרומי המפורסם של בריאות הגוף ובריאות הנפש בא לידי ביטוי גם בבית מרחץ זה בחדרים אלו.

הבריכה הקרה- בריכה לא מקורה הנמצאת מחוץ לבית המרחץ המרכזי. הבריכה יצאה משימוש בסביבות שנת 500 , רוצפה בפסיפס ונוסף לה קירוי.

בהמשך היו חדרים עם ספות, טרקליניום, אלו היו חדרים למנוחה, ניתן לראות ספסלים שעליהם הוסיפו כריות.

לכל חדר חם יש את התנור שלו בבית שאן, התנור כמובן נמצא בחלק הנמוך ביותר על מנת לנצל תרמיקה. הרצפה היא רצפת לבנים ועליה- רצפת שיש.

נתגלתה כמות אדירה של היפוקאוסטים ( מערכות הסקה).

בבית המרחץ נמצאה כתובת על אלכסנדרוס סוורוס.

נמצאו בבית המרחץ גם נקודות לשטיפת ידיים ותעלות לפינוי הפסולת: שירותים.

במבנה המרכזי נמצאים הסאונה (" החדר החם") ו"חדר המים הפושרים".

לבית המרחץ היו נכנסים ערומים, כנראה שהיו שעות מסוימות שיועדו ל"רחצת נשים", לא רחצו נשים וגברים יחד! בכל מקרה רוב האנשים במרכז העיר היו גברים (חיילים, סוחרים…).

רק הקירות בבית המרחץ משוחזרים.

אם מעמדך היה גבוה, יכולת להשיג לעצמך פינוקים נוספים- היתה אפשרות לשכור אנשים שיגרדו את גבך, יעשו לך מסאז' ויפנקו אותך בכל דרך אפשרית.

במאה ה- 7 עם רעידת האדמה, בית המרחץ מפסיק לתפקד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הידעת????

 

 

  • בימי השיא בבית שאן, כאשר היו בעיר כ- 40 אלף תושבים היו בשימוש רק כ- 10% ממימי האסי.
  • בעיר פלה שבעבר הירדן, נמצאה שיירת גמלים שנמחצה במפולת רעידת האדמה (749). נאקה אחת הייתה מעוברת- לפי השלד- זיהו בן כמה העובר. זמן הייחום בשנה של הנאקה הוא ידוע ולפי זה זיהו את החודש שבו התרחשה רעידת האדמה.

הצליבו את התאריך עם התאריך שנמצא בגניזה הקהירית וקיבלו התאמה.

  • 90% מהפסיפסים בבית שאן הם ביזנטיים!!!
  • שיא הפאר של בית שאן הוא בתקופה הרומית למרות שהשיא בכמות האוכלוסיה היה בתקופה הביזנטית.

 

בתום ההדרכה ניתן להפנות את המטיילים לאמפיתאטרון או לגנים הלאומיים באזור בית שאן:

  • כוכב הירדן
  • גן השלשה (הסחנה)
  • בית הכנסת בבית אלפא (חפצי-בה)
  • מעיין חרוד

 

 

 

מקורות:

 

השתלמות – יעקב הראל

 

מאמר- מסקיתופוליס לביסאן- יורם צפריר וגדעון פרסטר

 

יוון בארץ ישראל- גדעון פוקס

 

מלחמת היהודים- יוסף בן מתתיהו

 

מאמר – הקהילה היהודית בסקיתופוליס

 

 

 

עריכה: שמואלי טובית

 

 

עזרי הדרכה נוספים ושונים למדריכים באתר:

 

  1. כותרות עמודים:

 

 

 

 

 

 

 

  1. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יב עמוד א

 

מהו לילך לשם וכו'. ת"ר: עיר שיש בה עבודת כוכבים – אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת, דברי רבי מאיר; וחכ"א: כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום – אסור, אין הדרך מיוחדת לאותו מקום – מותר. ישב לו קוץ בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלנה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. נתפזרו לו מעותיו בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלם, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. מעיין המושך לפני עבודת כוכבים – לא ישחה וישתה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. פרצופות המקלחין מים לכרכין – לא יניח פיו על פיהם וישתה, מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים; כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה, מפני הסכנה. מאי אינו נראה? אילימא דלא מתחזי, והאמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור! אלא אימא: אם אינו נראה כמשתחוה לעבודת כוכבים – מותר. וצריכא, דאי תנא קוץ, משום דאפשר למיזל קמיה ומשקליה, אבל מעות דלא אפשר אימא לא; ואי תנא מעות – דממונא, אבל קוץ דצערא אימא לא; ואי תנא הני תרתי, משום דליכא סכנה, אבל מעיין דאיכא סכנה, דאי לא שתי מיית – אימא לא, צריכא.

 

 

 

 

 

 

  1. מקורות לבית שאן

באדיבות:  אסתר שמואלי  מדריכת רשות הטבע והגנים

 

יהושע פרק יז , יא-יג:

וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת:וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת: וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ:

 

שמואל א פרק לא, ח'-יג:

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ:

וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם: וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן: וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל: וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם:וַיִּקְחוּ אֶת עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים:

 

 

" עד אותה שעה נלחמו היהודים עם נכרים, אבל משתקפו את סקיתופוליס מצאו עצמם עומדים בפני אחיהם המזוינים. הללו העמידו עצמם לצידם של תושבי סקיתופוליס, ומפני בטחון עצמם דחו את קשרי הדם, ויצאו להלחם עם בני מולדתם. אבל גם התלהבות יתרה זו עוררה עליהם חשד: תושבי סקיתופוליס היו מתייראים שמא יתקיפו היהודים (בני עירם) את העיר בלילה ויביאו עליהם אסון חמור כדי לתקן את מה שעיוותו. לפיכך ציוו עליהם שהם ומשפחותיהם ילכו לאפר הסמוך, אם הם רוצים לאשר את מהימנותם ולהוכיח אמונם כלפי חבריהם שאינם מבני ברית. היהודים צייתו להוראות האלו כי לא חשדו בדבר. שני ימים לא עשו אנשי סקיתופוליס דבר כדי להשלות רגש ביטחונם, אבל ביום השלישי, כשראו שהיהודים הם ללא משמרות, וחלק מהם היו שקועים בשינה- הרגו את כולם: יותר משלושה עשר אלף איש במספר, ושדדו את כל נכסיהם. "

יוספוס – מלחמות היהודים ב' 466-468 .

 

 

עיר של עבודת כוכבים:

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יב עמוד א

מהו לילך לשם וכו'. ת"ר: עיר שיש בה עבודת כוכבים – אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת, דברי רבי מאיר; וחכ"א: כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום – אסור, אין הדרך מיוחדת לאותו מקום – מותר. ישב לו קוץ בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלנה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. נתפזרו לו מעותיו בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלם, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. מעיין המושך לפני עבודת כוכבים – לא ישחה וישתה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. פרצופות המקלחין מים לכרכין – לא יניח פיו על פיהם וישתה, מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים; כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה, מפני הסכנה. מאי אינו נראה? אילימא דלא מתחזי, והאמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור! אלא אימא: אם אינו נראה כמשתחוה לעבודת כוכבים – מותר.

 

 

הפשתן של בית שאן:

מדרש תנחומא פרשת בלק סימן יח

עשו להם קלעים והושיב בהן זונות ובידיהם כל כלי חמדה והיתה זקנה מסרסרת לילדה שהיתה בפנים מן החנות, בשעה שישראל עוברים לטייל בשוק זקנה אומרת לו בחור אי אתה מבקש כלי פשתן שבאו מבית שאן והיתה מראה לו, זקנה אומרת לו ביותר וילדה בפחות מכאן ואילך אומרת לו ילדה אתה כבן בית שב ברור לעצמך וצרצור יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של גוים וילדה יוצאה מקושטת ומבוסמת ומפתה אותו ואומרת לו למה אנו אוהבין אתכם ואתה שונאים אותנו טול לך כלי זה חנם הלא כלנו בני איש אחד בני תרח אבי אברהם אין אתם רוצים לאכול מזבחותינו ומבשולינו הרי לך עגלים ותרנגולים שחטו במצותכם ואכלו מיד משקהו יין ובוער בו השטן והיו משטתה אחריה, ויש אומרים בלעם צוה אותן שלא להשקותם יין שלא ידונו כשתויי יין אלא כמזידין כיון שהיה תובעה אמרה שחוט את התרנגול הזה ונבשל ונאכל עמך וברשותך אני כשבא לשחוט אומרת לו איני שומעת עד שתשחטנו לפעור והוא נשטה אחריה ושוחטו לפעור ואוכל עמה ונצמד זו לזו כך כתיב ותקראן לעם ויצמד ישראל לבעל פעור כצמידים האלו…

 

 

שקיפות הפשתן:

בראשית רבה פרשה כ ד"ה יב ויעש ה'

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ר' יצחק רביא אומר חלקים היו כצפורן ונאים כמרגליות, א"ר יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן, כתנות עור שהן דבוקים לעור.

 

 

איך לפנק את אשתך, ולהלבין את בתך…

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נט עמוד ב

דתני ר' חייא: אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים; ותני ר' חייא: אין אשה אלא לתכשיטי אשה; ותני ר' חייא: הרוצה שיעדן את אשתו – ילבישנה כלי פשתן, הרוצה שילבין את בתו – יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה.

 

 

חשיבותו של בית הכסא:

תָּנוּ רַבָּנָן אֵיזֶה עָשִׁיר? כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ בְּעָשְׁרוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה כְּרָמִים וּמֵאָה שָׂדוֹת וּמֵאָה עֲבָדִים שֶׁעוֹבְדִין בָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה נָאָה בְּמַעֲשִׂים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ.   בבלי, שבת כה ע"ב

תושבי בית שאן שקראו בשיבוש והחליפו את האות ה' באות ח' ואת האות ע' באות א' לא עברו לפני תיבת התפילה לפי הכתוב:

תני אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אאין.   ירושלמי , ברכות, טז, ב,ב.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כד עמוד ב

אמר רב אסי: חיפני (ובשיני) +מסורת הש"ס: [ובישני]+ לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי: אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה, ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.

 

ולמי שרוצה לדעת מהי כתיבה תמה עליו להקפיד שלא יחליף אות באות ככתוב:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קג עמוד ב

דברים ו+ וכתבתם – שתהא כתיבה תמה; שלא יכתוב אלפין עיינין, עיינין אלפין, ביתין כפין, כפין ביתין, גמין צדין, צדין גמין, דלתין רישין, רישין דלתין, היהין חיתין, חיתין היהין, ווין יודין, יודין ווין, זיינין נונין, נונין זיינין, טיתין פיפין, פיפין טיתין, כפופין פשוטין, פשוטין כפופין, מימין סמכין, סמכין מימין, סתומין פתוחין, פתוחין סתומין.

בבית הכנסת/ בית התפילה שנתגלה בבית שאן (בית ליאונטיוס) נמצאה על רצפת פסיפס הכתובת:

"דכירן לטב כל בני חבורתא קדישתא דהנון מתחזקין בתקונה דאתרה קדישא ובשלמה תהוי להון ברכתא אמן. רוב שלום חסד בשלום"

" זכורים לטוב אנשי הקהילה הקדושה שהתחזקו לתקן את האתר הקדוש ובשלום תהיה להם ברכה אמן. רב שלום חסד בשלום."

ולידה כתובת נוספת:

זכור לטוב האומן שעשה מלאכה זו. " דכיר לטב אומנה דעבד חדה אבידתה" : צריך היה להיות: הדה ולא חדה, צריך היה להיות עבידתה ולא אבידתה.

הכתובת מוכיחה שאכן התקיימו שיבושי ההגייה והכתיבה המיוחסים לתושבי בית שאן.

כתובות בית שאן:

רחוב פלאדיוס: בימי פלאוויוס פלאדיוס פורפירוס המושל המפואר, עבודת הסטיו יחד עם הפסיפס נעשתה.

סיגמה:  – במזל טוב תאבסיוס בן תאבסיוס מושל הפרובינקיה פלסטינה השניה בנה הסיגמה מהיסוד שנת 507 .  מעיר אמיסוס צפון תורכיה על שפת הים השחור.

– אני נושא תשוקה כברק לעיני הנערות המנגנות שיר וריקוד מול דלתנו.

– החדר של הגברת היפה….

– מוזות וגראציות יחד עם דיוניסוס כאן בצוותא. אתה נהנית ולך.

– לחבריו של מיגס שקישטו את החדר והשתעשעו כל הלילה עם החברות שלהם.

– למי שמעורר תשוקה מביא לתענוג אהבה.

משקוף מול הנמפאון:  הבניין היפה ביותר נבנה על ידי סטרטגיוס שהקדישו לצורך המלכותי ומבקש שזה ישמור לו חסד.        (החלק התחתון נמחק, נותר בקצהו צלב ברור.)

תרגום אחר: את המקום הזה, היפה ביותר, עשה, הו צדק מלכותי, סטראטגיוס המעריץ שלך, עשה עימו חסד…

כתובת מול המקדש: במזל טוב תושבי העיר ניסה סקיתופוליס , עיר קדושה ועיר מקלט, אחת הערים היווניות של קהילת סוריה, הקדיש (פסל זה) האימפראטור הקיסר מארקוס אורליוס אנטונינוס אוגוסטוס על ידי הקוראטור (הממונה) תיאדורוס בן טיטוס.        (כנראה פסל של מארקוס אורליוס 161-180 לספירה)

אגורה: אוהבי הבניה שנת 5.

אגורה, כתובת על לוח שיש: כל העבודה של ריצוף הסימטה ושל הבניין בימי רומיטלקס הסכולאסטיקוס והארכון הנכבד ביותר.

מסד מונומנט מול הנמפאון: כתובת בה מופיע השם אנטוניוס בן אנטוניוס שתוארו – החייל המשוחרר. מעל המסד עמד פסלו.

בית המרחץ: שיפוץ הסתיו נעשה על ידי פלאוויוס נאסיוס סרגיוס מסקיתופוליס מושל הפרובינציה שנת 535 תרומה מבלי לפגוע בכספי ציבור.

פלסטרה: – העבודה הזו נעשתה בזמנו של המושל ולויוס תיאודורוס.

– העבודה המלכותית של תיאודורוס היפה נעשתה וכל אלה שעוברים דרכו יברכו אותו.

– העבודה הזאת נעשתה בזמנו של לאיון. עבודה נפלאה של מושל אדיר.

כתובות רבות נוספות נמצאו בעיקר על אבנים בשימוש משני. רובן כתובות הנצחה והקדשה. שלוש כתובות שנמצאו על לוח שיש בחזית הנמפאון מזכירות את טיניוס רופוס שהיה מושל פרובינקיה יהודה ערב מרד בר כוכבא.