בעקבות מבנים בבית שאן

טיול היסטורי בעקבות מבנים בבית שאן

יצחק רחמים – מנהל ביה"ס יסודי תומר בבית שאן,חוקר וכותב על העיר בית שאן.

 

את סיורנו נתחיל מבית הארחה סמוך לכביש 90,ממרפסת התצפית של בנין זה אחת התצפיות היפות לכיוון מזרח,אך תחילה מספר מילים על התפיסה האדריכלית של בית ההארחה.

הבניין בנוי מחומרים שהם טבעיים לנוף ההיסטורי של בית שאן,אמנם לא ממש אבן גיר מהגלבוע וגם לא אבן בזלת מהסביבה של העיר, אבל נשמר הקו המשותף בבניה ההיסטורית בין אבן גיר לבנה לבין אבן בזלת שחורה.כמו כן ניתן שיקול דעת על היבטי אקלים בתכנון מפתחי האויר וכיווניהם.

בשעות אחה"צ והערב מתחילה לנשוב רוח מערבית ולכן האדריכלים בחרו להשאיר מפתח גדול במרכזו של כותל האורך המערבי,דבר המאפשר זרימה של אויר בשטח מוצל וכניסתו אל חלל בית ההארחה. כמו כן תכנון של צמחיה והשקייתה יגרום ללחות ולהתקררות האויר ולהורדה משמעותית של הטמפרטורות.

האדריכלים הוסיפו מרפסות פתוחות המשקיפות אל הרי הגלעד,המאפשרות לאורחי בית הארחה להנות מנוף העמק בשעות אחר הצהריים ועם שקיעת השמש.

נתחיל אם כן במרפסת התצפית בקומה העליונה של המבנה (קיימות שתי מרפסות המתאימות לתצפית,אנו מתכוונים למרפסת הדרומית העליונה).

 

  • עמק בית שאן ועמק חרוד יוצרים מפתח נוח לתנועה מכיוון מזרח אל פנים

הארץ וממערב לכיוון צפון ומזרח. יחודו של עמק בית שאן שהוא יושב על צומת דרכים,מצומת זו עוברות הדרכים לכל הכיוונים: דרומה ליריחו ושכם,מזרחה לירדן וצפונה לעבר דמשק ועירק,ומערבה כמובן לעבר הים.

העמק בנוי שלוש מדרגות מתונות ממרגלות הגלבוע של 50 מטר מעל פני הים ועד ל – 250 מטר בסמוך לנהר הירדן,למרות המדרגות המבנה המורפולוגי של השטח מאפשר תנועה נוחה לכל הכיוונים.

אנו צופים אל מרכז עמק בית שאן,נפנה מבטנו לכיוון צפון אל רמת כוכב הירדן שם שוכן לו המבצר הצלבני "כוכב הירדן" וחוות שושנה.

נשוטט עם מבטנו מזרחה ובמרחב הקרוב נוכל להבחין בקיבוץ חמדיה,צפונה יותר נבחין במושבים ירדנה ובית יוסף,מבט מזרחה לכיוון הרי הגלעד יביא אותנו לקיבוץ כפר רופין השוכן בסמוך לגדר המערכת. מעט קרוב יותר למיקומנו צפונית לכפר רופין נוכל לראות את קיבוץ מעוז חיים,מערבית לו נמצא קיבוץ נווה איתן ובית הספר המשותף.

 

  • עמק בית שאן הוא המקום הרחב ביותר לאורך בקעת הירדן. בשטחו גידולי

שדה שונים,מטעי זיתים ,פרדסי הדרים וגידולי תמרים,כרמים ושטחי שלחין,בעבר בשנות התהילה של הזהב  הלבן היה העמק משופע בגידולי כותנה בהיקפים של אלפי דונמים. יש בעמק שפע של מעיינות. כשלושים מעיינות נובעים במעק בית שאן רובם ממערב לעיר. העיר עצמה נמצאת

במיקום נמוך יחסית ולכן זרימת המים והניקוז הינם באופן טבעי לכיוון מזרח. שפע המים והניקוז הטבעי בשילוב אדמה פוריה ואקלים חם כל אלו מאפשרים היום ואפשרו בעבר חקלאות ענפה וגידולים רבים ומגוונים.

האמורה רבי שמעון ריש לקיש שחי בעמק והרבה לשחות בירדן,ראה את פוריותו של האזור ואת שפעת המים שבו וטבע את המשפט: "גן עדן אמר ריש לקיש: אם בארץ ישראל הוא,בית שאן פתחו". (בבלי,מסכת עירובין).

נמשיך בתצפית שלנו,במבט למרכז תמונת הנוף שלפנינו מבחינים במפעלים האזוריים של קיבוצי העמק. לכאן מביאים תוצרת חקלאית לעיבוד,אריזה ומשלוח. רבים מתושבי בית שאן מוצאים את פרנסתם במפעלים אלו.

בעבר היו מתחים ועימותים על  רקע מקום העבודה  שהנציח את הקונפליקט בין המנהל מהקיבוץ והפועל מבית שאן. כיום השתפרו היחסים בצורה דרמטית וכמעט שאין להבחין בין המנהלים והעובדים על בסיס של מקום המגורים או המוצא העדתי,ורבים מתושבי  בית שאן אף תופסים תפקידי ניהול במכלול המפעלים האזוריים.

גם היחסים בין הרשויות השתפרו ודווקא המרקם העדין של האיזור חייב ומחייב שיתופי פעולה בין עיריית בית שאן לבין המועצה האזורית בקעת בית שאן.

 

  • בחזית ממול לכיוון מזרח ניתן לראות את האנדרטה לזכרם של תושבי

העמק,קיבוצים ומושבים שנפלו מאז מלחמת השחרור ועד היום. האנדרטה בנויה משני מונומנטים העשויים בטון וחמושים בברזל,בגובה של  15 מטר,המסמלים גבר ואשה וכן הדמות הגבוהה יש בה רמז למנורה,כך משתלב המקומי עם הלאומי.בעמוד האנדרטה בולט ריבוע בטון ובו שמות הנופלים.

האנדרטה תוכננה בשנות ה – 60 על ידי האדריכל אלפרד מנספלד,בשנות ה – 80 נוספה קשת בטון בגובה של מטר המקיפה אותה מכוון מזרח עם ריבועי שיש בחלק העליון בהם חקוקים שמות הנופלים ממלחמת יום כיפור ועד ימינו.

נסיים את התצפית במבט מערבה אל הרי הגלבוע ,הרי "על טל ועל מטר" מקינת דוד,מלחמות שאול ופרקים חשובים גם מ – 80 השנים האחרונות,על כך בהרחבה במסלול אחר בחוברת זו.

 

נרד מהתצפית לכביש 90,נפנה צפונה ונלך כמעט עד קניון בנימין הבנוי לבנים אדומות בסמוך אליו מעט מדרום נמצא בנין הסראיה,תחנתנו השניה. נעמוד בחזית המבנה בסמוך לעצי הפיקוס הגדולים ונתבונן מבנה היסטורי מזמין את המתבונן לקיים דיאלוג הקשור באסטטיקה,בפונקצונאליות ובמשמעותם הסימלית של ארועים ותהליכים היסטוריים הקשורים למבנה. כך היא הסראיה,לכאורה עוד מבנה תורכי מיני רבים בארץ,אבל כאן לפנינו מבנה בן למעלה ממאה שנה,האבנים מספרות לנו סיפור היסטורי מרתק.

נסרוק את המבנה במבט מדרום לצפון ומלמעלה למטה אנו רואים 7 קשתות,הקשת המרכזית משמשת גם כשער כניסה והיא בנויה משני עמודי גרניט גדולים ובראשם כותרות קורינטיות,מעליהן קשת הבנויה מאבני גיר מסותתות המוסיפות הוד והדר למבנה וכניסתו.משני צידי השער,3 קשתות סימטריות בגודלן ובמרחק קבוע בין קשת לקשת ואולם אם נתבונן היטב ניתן להעלות מספר שאלות: מדוע שונות אבני הקומה השניה מאבני הקומה הראשונה? מדוע שונים החלונות בקומה השניה מחלונות הקומה הראשונה? מדוע ראית קשת הכניסה כאילו עברה דחיסה וכיפוף? מה תפקידו של המבנה המסתיר חלק מהקשת השביעית?

ובכן ננסה לענות על השאלות הללו: במבט בוחן נראה שהקומה השניה נבנתה מאוחר יותר,האבנים מסודרות יותר ומעובדות יותר,הן מעידות על טכניקה משופרת שלא הייתה קיימת בתקופה העותומנית. אבני הקומה הראשונה הן אבני גוויל ואבני הקומה השניה הן אבני גזית. הקשתות הרחבות מעידות שהבנה שימש לאירוח ואפשר כניסה עם כרכרות וסוסים לחלל הרחב של חצר הסראיה.

הסולטן עבדול חמיד השני בונה את המבנה בסוף המאה ה – 19 כמרכז השלטון התורכי באזור במקביל מיעד את החצר וחלק מהחדרים לאורחים ועוברים בבית שאן,המבנה אם כן בתחילתו בן קומה אחת בלבד.

הסולטן מנסה לעודד את החקלאים הערבים לחזור לאדמות שננטשו והפכו לאחר שלוש שנים לאדמות הסולטן (אדמות ג'יפטליק) התנאים נוחים מאד בתנאי שיתקיים עבוד אינטנסיבי ורציף ובתנאי שישלמו מיסים לשלטון התורכי.

על מנת לשפר את תדמיתו וחזותו של הבניין מובאות שתי כותרות קורינטיות מהעיר העתיקה של בית שאן ובראש הקשת בכניסה מוטבעת כתובת המציינת שהסולטן הוא שבנה וחידש את המבנה כולל השנה המדוייקת.

בידנו תמונה שהתפרסמה בעיתון הצרפתי "הד המזרח" בה נראה המבנה בן קומה אחת הכולל את הכניסה המפוארת משנת 1897,אותו סולטן דרך אגב בונה גם את הגשרים על נחל חרוד ומעודד את הקמת מסילת רכבת העמק העוברת בסמוך לעיר וקצותיה בדמשק ובחיפה,כל אלו נסיונות להחזיר האזור למרכזיותו,

אך מידעותנו היה זה קצת מאוחר מדי ושקיעתה של האימפריה העותומנית נמשכת עד לסיומה ב – 1917. לאחר שהאנגלים כובשים את בית שאן נבנית הקומה השניה,יעודו של המבנה נשמר כבנין השלטון המקומי הכולל משטרה ומשרדים מוניציפליים.

נותרה עדיין שאלה פתוחה למה שימש "הפיל בוקס" הצמוד לקשת השביעית ומסתיר את חלקה? סיפור שהיה כך היה: לקראת סיום הקדנציה של הנציב העליון הרברט סמואל בארץ ישראל בשנת 1921 הוא עורך ביקור בבית שאן.

במסגרת ביקורו בכוונתו לחלק את האדמות באזור בין היהודים לערבים במסגרת המדיניות הבריטית המאוזנת.תוך כדי רכיבה על סוסתו בסמוך לסראיה זורק עליו ערבי מהשכונה הסמוכה (במקום שבו צומחים היום הפיקוסים הגדולים) אבן,האבן לא פוגעת אך הבריטים בפעולה תקיפה ונמרצת "מגלחים" את השכונה הערבית הסמוכה ובונים את עמדת השמירה "הפיל בוקס" בצמוד לבנין כחלק ממערך האבטחה. אם תביטו היטב תוכלו להבחין בחרכי הירי במבנה.

 

  • נצעד 100 מטר צפונה לבנין סוכנות הדואר בעבר,היום משרדי החברה הכלכלית בית שאן,תחנתנו השלישית

 

הבניין נבנה בתקופת המנדט הבריטי ואין ספק שבנייתו הושפעה ממבנה הסראיה,ניתן להבחין בקשתות בחזיתו ובצורת החלונות. הבניה כולה מאבן גיר מסותתת ומיקומו על אם הדרך בין יריחו לדמשק הפכה אותו לכתובת ששרתה את העוברים ונוסעים בדרכים אלו. הבנין המשיך לשמש כסוכנות דואר גם לאחר שחרור העיר במלחמת השחרור. מנהל הסוכנות התגורר תקופות מסויימות בקומה השניה, בחלק המערבי בקומה השניה היה חדרון קטן ששימש כמרכזית טלפונים, מה שקרוי היום בזק.

 

  • בצמוד למבנה נבחין בבניין עתיק הרבה יותר זוהי המצודה הצלבנית של בית שאן,תחנתנו הרביעית

 

הצלבנים מגיעים לארץ ישראל בשנת 1099 בסיומו של מסע הצלב הראשון.

תוך פרק זמן קצר הם כובשים את ירושלים ומשתלטים על הארץ. בכיבושיהם  הם מגיעים עד הגליל כולל בית שאן,הם מקימים מבצר גדול בכוכב הירדן ומצודה בתוך בית שאן באותה תקופה נודד מרכז העיר מאזור העיר הביזנטית לכיוון דרום לגבעה עליה נמצאת המצודה.

חשוב לציין שבתקופה זו בית שאן אינה עיר חשובה והיא יורדת מגדולתה לאורך כל התקופה המוסלמית הקדומה.

סביב המצודה חפיר יבש כפי שאנו מכירים ממבצרים נוספים,מטרתו להרחיק מכונות מצור מהחומה במקרה של מצור על העיר והמצודה. החומות בנויות מבאבני גזית שחלקם נעקרו מהאמפיתאטרון הרומי,חלק מהחומה בנוי חלקלקה עם שיפוע המקשה על הטיפוס. בבסיס החומה אבנים גדולות וחזקות ללא כל מלט המשמשות כמסד איתן למצודה שנבנתה לגובה של שלוש קומות ובמרכזה  בדומה לכוכב הירדן שכן מגדל העוז המשמש כמרחב לחימה והתכנסות במקרה של מצור ופריצת החומה החיצונית. זקני בית שאן מציינים שבראשית שנות ה – 50 שימש המבנה כבית הספר היהודי הראשון בעיר.

 

  • ממערב למצודה שוכן בית הכנסת האשכנזי הראשון בבית שאן,נצעד לכיוונו. המבנה אינו מפואר או מרשים אך הוא טומן בין אבניו תפילות ותקוות רבות ומן הראוי שנקדיש לו מספר דקות

 

מצבו הנוכחי של בית הכנסת יש בו כדי להעיד על התהליכים שעברו על קהילה האשכנזית בעיר. בעבר היה זה בית כנסת מרכזי שבכל יום התקיימו בו שלוש תפילות ובשבת קהל המתפללים  גדש את המקום. מאז עברו ימים רבים ורבים מהמתפללים עזבו את בית שאן ובעיקר הקהילה האשכנזית שהיום מונה כמה עשרות בלבד.

האשכנזים היו הראשונים שהגיעו לעיר לאחר שחרורה. יהודים מצ'כיה ופולין,ניצולי שואה באו לבית שאן והתחילו חיים חדשים. הייתה זו זריקת מרץ שהביאה בעקבותיה תנופה כלכלית בימיה הראשונים של בית שאן.

הוקמו קאופרטיבים רבים כמו: מאפיית לחם גדולה,בית חרושת לקרח,בית קולנוע,ארגון הובלה ועוד. קואופרטיבים אלו הוקמו בהשפעה ובהשראת קיבוצי העמק ואולם עם הזמן רבים התפרקו ונשרו,רק המאפייה, בית הקולנוע ובית החרושת לקרח שרדו תקופות ממושכות.

בעבר היה בית הכנסת בנוי משתי קומות,אולם פגז קטיושה שנפל בערב שבת על הקומה העליונה הרס אותה כליל.כיום קהילת המתפללים כוללת קהילות ועדות שונות: ספרדים ואשכנזים יחד ואולם נוסח התפילה הוא אשכנזי. התפילות מחוסר מנין בימי חול מתקיימות בחגים ובשבתות.

 

  • נצעד מערבה תוך כדי הקפת האמפיתאטרון מצפון עד לאנדרטת משה ירוסט תחנתנו השישית

 

עבור רבים מבני בית שאן האנדרטה של משה ירוסט מסמלת ילדות עם קשר חזק למדינה שבראשית הדרך. נהגנו כילדים ,לבוא לכאן בטקס יום הזכרון לחללי צה"ל. היה בה  באנדרטה,משהו  הרואי נסוך הוד והיא עוררה בנו כבוד.

הנה חייל שנפל במלחמה והוא לא תושב העיר,אלא גר בחיפה ואנו יכולים לחיות כאן,לגור כאן,אנו חולקים לו כבוד.

מיקומה של האנדרטה במרכז העיר,בסמוך  לרחוב הראשי,בשנות החמישים והשישים מרכז העיר היה כאן  כך שרבים היו עוברים על פני המקום. עם זאת האנונימיות של משה ירוסט הגבירה בנו את חידת זהותו,ואת נסיבות נפילתו ולא היה את מי לשאול. רק האנדרטה סיפרה את סיפורו . האנדרטה עצמה הותירה בנו רושם עז, גודלה, הסמלים שבה, האבן ממנו היא עשויה, ועצי הברוש שהקיפוה.

כל אלה הוסיפו לה מימד מיוחד. על האנדרטה,בחלק הימני העליון,קבוע סמל צה"ל בצבע אדום בולט ומרשים.במרכז החלק העליון חקוק סמל הפלמ"ח,חרב ושיבולת.ומתחתיו מספרות האותיות כי כאן לחם ונפל החייל משה ירוסט מחיפה.המספרים מציינים את תאריך נפילתו בעברית ז' באדר תש"ט ובלועזית 7/3/1949. אנחנו לא יודעים מה היה גילו לא מצויין תאריך הולדתו,גם לא מקום הולדתו.אנו לא יודעים דבר על משפחתו שם אביו ואמו.

באנונימיות הזו היה גם כבוד,כמעט כמו לחייל האלמוני,אבל גם ניכור לחייל משה משה ירוסט,משום שלא ידענו עליו רבות.בי הייתה סקרנות לדעת מי האיש,מי החייל,אבל לא היה לי קצה חוט.

יום אחד נזדמנתי לבית הכנסת האשכנזי,אשתו של אחד מותיקי בית שאן נפטרה והצטרפתי לתפילה במהלך השבעה. ביום חמישי התפללנו בבית הכנסת וכיבדו אותי ב"עלייה",בדרכי אל הדוכן קלטה עיני שלט מתכת עליו כתוב: משה ירוסט. כאשר ירדתי מהדוכן ניגשתי קרוב לשלט וקראתי את תוכנו בקפידה.

חשתי כי לפני הזדמנות להסיר מעט מן המסתורין על האיש,מתוך השלט למדתי שמשה היה כהן,שם אביו צבי ושם אמו פנינה. עוד למדתי כי הוא נולד ב – י"ז בחודש אב בשנת תרפ"ט. וכי הוא בנם היחיד . ליד תאריך הלידה ושם החודש הוסיפו הוריו את האות מ',היינו נולד במנחם אב,מכאן הסקתי שלהוריו הייתה זיקה ליהדות ואולי אפילו רגש דתי ולאומי.

בסיום התפילה שאלתי את המתפללים האם הם יודעים כיצד הגיע השלט לבית הכנסת? או אולי הם מכירים מישהו היכול לספר על ירוסט? והנה למרבה הפתעתי לאחד המתפללים היה קשר עסקי עם אדם שלחם יחד עם ירוסט. יצרתי קשר עם אותו אדם,והוא הפנה אותי לאדם שלישי שהיה קרוב לירוסט.

זה סיפר כי ירוסט נהרג בשעת סיור לילי,שבו נתקל במסתננים ערבים שדקרו אותו למוות.עוד סיפר כי הוא וירוסט גרו בחיפה ולמדו בביה"ס הריאלי,הם התגייסו ל"הכשרה".בפלמ"ח היה גדוד הכשרות , שנועד להכשיר מתגייסים הן כלוחמים והן כעובדי אדמה.

ירוסט היה חבר גרעין "הכשרת דפנה".הוא וחבריו השתתפו בקרב  קשה והעקוב מדם בשחרור מצודת נבי יושע. בקרב זה נהרגו 28 מהלוחמים,חלקם מ"הכשרת דפנה",לרבים מהם היה  זה קרב ראשון בחייהם.ירוסט עצמו,נפצע ברגלו בקרב זה. ירוסט וחבריו הגיעו לבית שאן לאחר שזו כבר שוחררה,בחודש יוני ע"י לוחמי גדוד גדעון מחטיבת גולני.ירוסט נפל חודשים מספר אח"כ.

במקום בו נהרג הקימו בני משפחתו את האנדרטה. כמעט שלא מוכרת לנו אנדרטה ללוחם יחיד במלחמת השחרור,רוב האנדרטאות הן לזכרם של לוחמים רבים,כמו למשל בתל יזרעאל.

בשעתו פנו הוריו של ירוסט לבן גוריון  שהיה אז שר הבטחון,וביקשו אותו להקים אנדרטה לזכרו של בנם,אבן בן גוריון ביקש להמתין עד לסיום המלחמה.

ההורים לא המתינו,רכשו את חלקת האדמה ובסיוע קרוב משפחה שהיה אדריכל,הקימו את האנדרטה. ההורים נטעו את עצי הברוש שהיו בגובה של 20 ס"מ ומשפחת דרניצה (האמא של שייקה מהקולנוע) הייתה משקה את העצים עד שגדלו. בשנה אחרונה אומץ המקום ע"י תלמידי הישיבה התיכונית בית שאן,בסיוע קק"ל טופח המקום. כיום ממשיכים לקיים בו טקס ביום הזכרון לחללי צה"ל.

 

  • נחזור לאמפיתאטרון, הוא תחנתנו השביעית והאחרונה בסיור זה

נעמוד בצד הדרומי,מבטנו מופנה לצפון. בקו האופק רמות יששכר,ועל קו הרכס חוות שושנה,חוותו של לוחם הצנחנים המהולל,מאיר הר ציון. החווה ע"ש אחותו שנרצחה עם חברה בשנות החמישים,בדרכה לפטרה. ממזרח נשקפים הרי הגלעד,פעם בסוף שנות השישים היו מאיימים ועוינים ושמשו בסיס לירי קטיושות ומסתור למחבלים.היום הם שלווים ושקטים.

מתחת לקו האופק של רמות יששכר  ניתן לראות את תל בית שאן. בחפירות הארכיאולוגיות כבר בתחילת המאה ה – 20 נתגלו כאן שכבות תרבותיות מתקופות קדומות,המעידות על חיים תוססים כבר לפני אלפי שנים.

 

במאה הראשונה לספירה ההתישבות יורדת מהתל למרגלותיו,לבקעת נחל האסי המגיע מדרום מזרח ונשפך לנחל  חרוד. כאן נחשפה עיר הלנסטית רומית וביזנטית (עד למאה ה – 7 לספירה לערך). הביזנטים הקיפו את העיר בחומה שעברה מדרום לאפיתאטרון.

האמפיתאטרון שלפנינו היה חלק מהעיר הרומית,הוא נועד לשעשע את חיל המצב בהצגות דמים מאבקים בין אדם לחיה ובין אדם לאדם,לעיתים עד מוות.

הוא בנוי מזירה היינו "אורנה",מקום בו היו נערכים קרבות.  ו "קביאה",היינו שורת המושבים. החוקרים מניחים  כי היו כאן כ – 12 שורות של מושבים,שאכלסו  כ – 5000 צופים.המושבים נחצבו בגלבוע.ניתן להבחין ששורת המושבים גבוהה ב – 3 מטר מהקרקע,וזאת כדי להגן על הקהל מפני חיות רעות. המבנה עצמו הוא אליפטי,רוחבו כ – 60 מטר ואורכו למעלה מ – 100. החוקרים משערים כי בתחילה שימש כהיפודרום, היינו מקום למרוצי סוסים וכרכרות,וזאת על סמך שני קירות בזלת משני צידי הזירה הסותרים את קו הזירה המזרחי הנוכחי.

הרומים החזיקו בחיל מצב של אלפי חיילים בבית שאן וסביבותיה. האמפי נועד להעסיק ולבדר חיילים אלו. לעומת זאת בתאטרון,הנמצא בחלק הצפוני של העיר אל מול התל,הועלו הצגות בידור קלילות מחיי היום יום,משחקי פנטומימה,אמפרוביזציות וייתכן אף משחקי מים.

בתקופה הבזנטית בעקבות תהליך דתי העובר על העיר,הופסקו הצגות הדמים.

בחלק הצפוני של האמפי ישנו רחוב בזנטי המרוצף אבני בזלת בצורת אדרת הדג,המקשר בין החלק העליון הדרומי של העיר עם החלק הצפוני והמרכזי.

בשלב מאוחר יותר האמפי חדל לתפקד כמקום התגוששות,בתוך הזירה נבנו בתי מגורים.ניתן לראות מקום לעצירת שמן וכן גתות לדריכת ענבים.

חלק מאבני המושבים נלקחו מאוחר יותר לבניית המסד של המצודה הצלבנית.

כיום נבנתה טיילת מסביב לאמפי,לנוחות המבקרים.

 

  • כאן מסתיים סיורנו וניתן לחזור לנקודת ההתחלה בבית ההארחה.